פודקסט 1 | ‘טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע’ סקירת ספר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram

האזינו לפודקסט

סקירת פודקסט קולחת על הספר ‘טכנולוגיה וחינוך בעידן המודרני’. ספרו של הפרופ’ גבריאל סלומון ז”ל. ספר חובה לכל מי שפיתוח החינוך ותהליכי למידה בעידן זה קרוב לליבו. האזינו לפודקסט. 

מלל הפודקסט

*המלל הוא סיכום של הנאמר, שימו לב כי בפודסקט עצמו קצת יצאתי מגבולות המלל הכתוב. 

“זנב הטכנולוגיה מכשכש בתפיסת החינוך/למידה?”

פתיח

קצת על: לקריאה על פרופ’ גבריאל סלומון ז”ל – לחץ כאן

ספרו של גבריאל סלומון ‘טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע’ הוא ספר חובה לכל מי שפיתוח תכניות לימוד בעידן זה קרוב לליבו. הספר נכתב בשנת 2000 אך התובנות והאמירות מתאימות ברובן גם היום. במרכז התפיסה של סולומון עומדת השאלה באיזה סביבה הלומד יתפקד, איך החברה תראה? רק לאחר מכן פיצוח הלמידה יעשה ברמת ‘הבוגר הרצוי’ או ‘חניך הכשיר למשימתו’.

סלומון הופך את תהליך הפיצוח המוכר למפתחי הלמידה ושם במרכז את ממד הסביבה כתנאי מקדים, אנו לומדים מכך שבשלב ‘ניתוח התפקיד’ עלינו לשים דגש משמעותי על הסביבה הארגונית בה יפעל.

הטכנולוגיה שינתה באופן מהותי תחומים רבים בחיינו, כלל עולמות התוכן המוכרים לנו – רפואה, עסקים, תקשורת, שיווק השתנו לבלי הכר. האם החינוך השתנה?

פאפרט (Papert, 1993) מחלוצי מהפכת המחשבים בחינוך, טוען שאם קבוצת רופאים מנתחים מעידן קודם תבקר בבית חולים מודרני, היא לא תכירו; אך קבוצת מורים שתחזור אלינו מראשית המאה ותבקר בבית ספר כלשהו, תוכל להתמצא בו ולהשתלב בו ללא כל קושי.

ישנה אי התאמה של עולם החינוך/הלמידה לעולם בו יפעל הלומד, באם אנו רוצים שהלומד יפעל בעולם בתפקידו עלינו להבין כי ‘ידע אינו עניין של העברה אלא עניין של בנייה עצמית מודרכת’. אמירה זו משנה על פניה את הצורך בשיטות לימוד מגוונות שבסיסן צריך לעמוד רציונל המתאים לתפיסה של בניית עצמית מודרכת. כפי שכולנו מכירים, תפקיד המורה/המלמד השתנה מבעל הסמכות ומקור הידע ל’מדריך’ שמלווה במהלך תהליך הלמידה (מעבר מהרצאה פרונטלית ללמידה מבוססת פרויקטים יכולה להוות דוגמה מעולה לשינוי).

סלומון מספר על מנוף חדש שיכול להעביר משקלים עצומים מצד לצד, אך ללא מפעיל היודע כיצד לבצע את הפעולה בצורה הנכונה – לא יהיה ניתן לבצע את הפעולה או שהפעולה לא תתבצע כראוי. מטאפורה זו מדגישה שללא מורה/מדריך אם ידע מספק לשימוש בטכנולוגיה לא תתבצע למידה נכונה, יתרה מזאת הוא מדגיש כי גם שימוש בטכנולוגיה אבל לפי פדגוגיה ישנה לא תיצור שום ערך מוסף בלימוד. הרי אם ניקח מחשב ובמקום מטלה כתוב על נייר נבקש רק לכתוב בדף וורד, התוצאה אינה שימוש נכון בטכנולוגיה אלא שימוש בטכנולוגיה לפי הפדגוגיה הישנה. הרי בשימוש כזה אין שום ערך מוסף אם התלמיד רשם את התשובה על דף נייר או בקובץ וורד.

שאלה: האם אנו משתמשים בטכנולוגיה בצורה נכונה בלימוד?

מאז המצאת הדפוס יש בידינו לייצר שינוי מהותי בלמידה, לא רק כדי לפתור בעיות ביכולת העברת המידע, אלא ניתן לייצר התאמה לשינוי בתהליכי הלמידה לפי השינויים שקורים בחברה כולה. בכך, להתאים את הלמידה ל’עידן המידע’.

שינוי ארגוני המשמעותי שנוצר הוא שיבוש ההיררכיות הארגוניות המוכרות (כל אחד יכול לפנות לכל גורם בארגון, דוג’ כתיבה למנכ”ל וזה בלחיצת כפתור), בולטר (Bolter, 1991). למידה בסביבה של ‘היפרטקסט’ ו’היפרמדיה’ יוצרת נטישה של התרבות ‘האליטיסטית’ הגורסת כי קריאת טקסטים היא רק על ידי ‘יודעי דבר’ וכיום יש מעבר ללמידה מסועפת פוסטמודרנית, בה המידע מועבר מאינספור ערוצים שונים ומגורמים שונים שלאו דווקא הם ‘יודעי דבר’, ד”ר או פרופסוריות מהאקדמיה אלא אנשים אחרים המתעניינים בתחום.

על כלל הסביבה הלימודית להשתנות: היעדים, התכנים, הפעילויות ועוד. על פי סיימון (Simon, 1982) מושג הידע משנה את מעמדו. במקום לבטא בעלות הוא מבטא נגישות. לכן, עלינו לשקול בבנייה של הכשרה/תכנית לימוד כיצד ללמד ברמות גבוהות יותר (לפי הטקסונומיה של בלום) ולתת את הכלים ללומדים ללמוד בעצמם, אוריינות, למידה עצמית יחד עם פיתוח תחושת מסוגלות. ההצדקה לטכנולוגיה בלמידה חייבת להיות מעוגנת ברציונאל חינוכי המצדיק את כיוון השינוי.

אם הטכנולוגיה עוזרת לייצר שינויים גדולים יותר בפעילות הלימודית ובסביבה הלימודית, כך יש סיכוי להשפעות משמעותיות וחזקות יותר, ואולי אף ייחודיות. הטכנולוגיה יכולה לשמש מנוף לשינוי, אך אין היא השינוי עצמו. מה שעשוי להשתנות היא הסביבה הלימודית כולה. הטכנולוגיה היא ‘סוס טרויאני’ הנושאת תפיסה אחרת של למידה, היא מרחיבה את ‘קשת האפשרויות’ (affordances) להתנסויות לימודיות חדשות.

גישתו של פרקינס (Perkins, 1998) גורסת כי ביסוד העיצוב של דבר כלשהו – כלי, מערכת או סדר חברתי חדש מונח ההיגיון המכוון את אופן העיצוב. עיצוב צריך להיות מבוצע באופן מושכל המודרך על פי שאלות מנחות ושיקולים שהם התשובות לשאלות אלו. ארבעת השאלות המרכזיות של פרקינס שיש להעלותן לגבי כל דבר שעוצב או שהוא מועמד לעיצוב:

  1. מהו ההיגיון (תאוריה, עקרונות, אידיאולוגיה) שביסוד הדבר?
  2. אילו מטרות (מוצהרות וסמויות) משרת אותו דבר?
  3. איך בנוי הדבר הזה וכיצד הוא פועל?
  4. אילו ראיות יש להוכחת היעילות של הדבר?

שאלות אלו מצוינות ובעזרתן ניתן לבחון כל כלי לימודי.

השינוי הנדרש בלמידה הוא ב’פדגוגיה’ ושינוי ‘ארגוני’. מאחר ואנו גורסים בניתוח התפקיד כי הבוגר הרצוי מתפקד בתוך סביבה ארגונית והיא גורם משמעותי בתפקוד הבוגר.

הפוסטמודרניות בכתיבת הכשרה/תכנית לימוד מתבטאת בכך שאין אינסוף מקורות מידע אי שם ברשת/בארגון. תמורות חריפות ומהירות של הכפלת המידע מזה מספר שנים מציבות אתגר בשינויים הקורים בסביבה והן באופי המידע שנדרש לנו שהאתגרים שנגזרים מהמידע (כשירויות, מיומנויות) הנדרש לבוגר יוצרים אתגר: יש התפוצצות מידע, התיישנות המידע ונגישות למידע. בבחינה של המידע שנדרש לבוגר אנו מבינים כי ישנה חשיבות לאוריינות למידה שמכילה אוריינות דיגיטלית אך גם אוריינות בהתנהלות ארגונית בסביבה הוא פועל.

סלומון שואל ‘האם יש עוד צידוק לקיומו של בית הספר?’

מאחר ויש לא מעטים שחושבים שאין עוד צידוק לקיומו של בית הספר כפי שאנו מכירים אותו היום. נגישות המידע יחד עם המאפיינים של ‘התפוצצות המידע’ ובהתיישנותו המהירה. אנו נמצאים בעידן שניתן לרכוש השכלה מבלי לצאת מהבית. כל אחד יכול לבנות לעצמו את תוכנית הלימודים הנראית לו וללמוד באופן ובקצב שלו וממקורות שהוא בוחר כמועדפים.

סלומון מבחין בין שני סוגים של תוצרי למידה היכולים להיווצר בסביבת למידה עתירת טכנולוגיה:

  1. תוצרי למידה עם טכנולוגיה הנוצרים בעת הפעילות עמה ותלויים בנוכחותה.
  2. תוצרים של הטכנולוגיה הנוצרים כתוצאה מהתהליך ולכן בני קיימא יותר (כמו כתיבה טובה יותר, נטייה מוגברת להנחייה עצמית ועוד).

רציונל טוב משמש כמערכת כללית, הוא מצפן המשאיר את המימוש הספציפי בידי המיישמים.

עשרת העקרונות ליישום למידה:

  1. עקרון למידה פעילה – רכישת ידע דרך פתרון בעיות ועיצוב.
  2. עקרון הבין תחומיות של הבעיה.
  3. עקרון הדגשת הידע – לשים דגש על עומק ולא על ‘כיסוי’ (הדגש על הידע ולא על הכלי עיצובו ונראותו אלא התעמקות בנושא).
  4. עקרון ההבניה החלקית של הלימוד (למידת גילוי).
  5. עקרון המעורבות בעשייה וההכרה החברתית – הבניית מוטיבציה עצמית ללמידה.
  6. עקרון השילוב הפעיל בין פרט, צוות וכיתה.
  7. עקרון קיומו של יעד סופי.
  8. עקרון אקלים כיתתי התומך.
  9. עקרון ההמשכיות.
  10. עקרון מרכזיותה של הטכנולוגיה – הטכנולוגיה הכרחית למימושם של כלל העקרונות.

פרדוקס ההערכה בסביבה עתירת טכנולוגיה

בהערכה אנו רוצים למדוד את כלל הגורמים השונים, קיים קושי ‘איך להעריך סביבה לימודית’ שלמה או אפילו רק מרכיבים שונים בה, הרי כל המרכיבים השונים משולבים זה בזה באופן הדוק. האם ניתן להעריך את פעולת המאייד במנוע במנותק ממערכות איתן הוא פועל בצורה אינטנסיבית? האם ניתן לבדוק את תרומת האבוב בקונצרט במנותק מתרומתם של שאר הכלים?  

הפתרון המוצג הוא בבדיקה ‘אם השימוש במחשב הוא בלתי משמעותי עד כדי כך שכל יתר מרכיבי הסביבה הלימודית נשארים כשהיו, אזי אין להתפלא שגם הלמידה הממוחשבת ותוצריה יהיו בלתי משמעותיים. בידוד הטכנולוגיה והערכתה תיצור סביבה חדשה ולכן אי אפשר להעריך בצורה מדויקת את תרומתה. צורת ההערכה צריכה להיות בבדיקה של הסביבה הלימודית ופירוק לגורמים שונים והשוואה לסביבות לימוד אחרות – כך נוכל להבין את התרומה של הטכנולוגיה ללמידה.

אם הטכנולוגיה משולבת רק באופן חלקי בלימוד לדוג’ רק בשיעור אחד מתוך כמות שיעורים גדולה אז תרומתה היא מוגבלת ללמידה. ולכן יש לבצע שינוי מהותי בתכנית לימודים כולה ולא רק באופן חלקי. שינוי זעיר פה וזעיר שם משאיר את מותיר את המערכת ללא שינוי של ממש. סרסון (Sarson, 1991) – “ככל שמשנים את מערכת החינוך היא נשארת כפי שהייתה”.

סלומון טוען כי: יש צורך שיתמלאו שלושה תנאים כדי שפעילות עם ‘מחשב’ תתמוך בלמידה בסביבת לימוד קונסטרוקטיביסטית –

  • סגולות המחשב מאפשרות לו למלא עבור המשתמש תפקודים שכליים רלוונטיים לתהליך הלמידה הקונסטרוקטיביסטית. ביצוע תפקודים שכליים על ידי המחשב, העברת הנטל השכלי מן האדם אל הכלי. למשל חישובים או צורה מתקדמת יותר של ‘הדמיות’.
  • סגולות אלה מאפשרות, מעודדות ודרושות פעילויות שכליות רלוונטיות מצד הלומד, כך שתיווצר שותפות אינטלקטואלית עימו. המחשב יכול לשמש ככלי לחשיבה, למשל ‘המשער הגיאומטרי’ (Yerushalmi, 1993) כלי בו מעלים ובודקים השערות בגיאומטריה. תוכנות המשמשות כשותפות אינטלקטואליות שחושבים עמן.
  • אופניות הייצוג של המידע במחשב משקפות באופן מקורב את אופניות הייצוג השכלי של הלומד. הבנה של סעיף זה מצריכה סטייה קלה, יש לחשוב על שתי הנחות שהוצגו הספר – הראשונה, כי אנו חושבים בצורה של הפיכת פריטי מידע לגו מאורגן של ידע מותנית בארגונם בתוך רשת של קשרים. השנייה, כי יש איזומורפיות בחשיבה, הכוונה שלשני עניינים יש מקור משותף והם מתפתחים במקביל זה לזה. הנחות אלה נמצאות גם ביסוד התאוריה בדבר ריבוי אינטליגנציות של גרדר. הכוונה היא כאשר הלמידה מאופיינת בצורה נכונה לפי הסמלים המוכרים לנו, המוטמעים בדרכי החשיבה לפי התרבות שלנו – הלמידה תהיה משמעותית.

לסיכום, סלומון מדגיש את הסכנות באימוץ הטכנולוגיה באופן חלקי, או בשימוש פדגוגי לא נכון. ומסיים במשפט אופטימי זהיר “אם נדע לנצל את חידושי הטכנולוגיה כך שיכולו לשרת מטרות בחינוך, יש סיכוי טוב שלא ניפול מן החבל”.

ממליץ לקרוא את הספר, לא נגעתי בכל הנקודות שהספר מעלה ולא התייחסתי לכל הדוגמאות המעולות שסלומון מביא בספרו. ספר חובה לכל איש חינוך ולכל מפתח למידה. 

 

מוזמנות להביע את דעתכן בתגובות למטה. 

 

קורסים חינמיים

Google Free Courses

תכירו את הסדנה הדיגיטלית של גוגל. גוגל נכנסת בצורה משמעותית לעולם הלמידה וחוברת לספקים מובילים מהעולם ליצירת קורסים ברמה גבוהה

קרא עוד »

תגובות

אור דניאל

אור דניאל

הטכנולוגיה היא כלי, מאחורי כל כלי יש אדם שנותן לו משמעות. אני תמיד שמח להכיר וליצור קשרים חדשים,  מוזמנים להצטרף אליי גם ברשתות החברתיות. 

דילוג לתוכן